האם רשם ההוצאה לפועל יכול לבטל חוב? האם לרשם ההוצאה לפועל לוותר לי על חובי לזוכה ולמחוק אותו?
לרשם ההוצאה לפועל אין סמכות למחוק או לוותר על חוב בשמו של הזוכה. הזכות לוותר על חוב או למחוק חוב שמורה אך ורק לבעל החוב עצמו. תפקידו וסמכותו של רשם ההוצל"פ, בין היתר, היא לאשר סנקציות שמבקש להטיל זוכה על חייב בכדי לקדם גביית חוב. מנגד, תפקידו של הרשם למנוע פגיעה בלתי מידתית בחייב. כלומר, רשם ההוצל"פ יכול לקבוע, בהחלטה שיפוטית, כי הזוכה ויתר או מחל לחייב על החוב ולכן תיק ההוצל"פ ייסגר. להחלטה כזו עשויה להיות משמעות הרת גורל הן לחייב והן לזוכה ולפיכך, רשם ההוצל"פ לא ימהר להוציא החלטה כזו.
מקרה כזה נתברר בתיק הוצל"פ מסוים בפני הרשם רט עמיעד. שם החייבת פנתה לרשם ההוצאה לפועל בבקשה כי יקבע שאין לה חוב לזוכה. כלומר, שייתן הוראה למחוק את החוב שמופיע במחשב ההוצאה לפועל ויסגור את תיק ההוצל"פ. דובר על חייבת שחתמה על שטר חוב במסגרת בדיקות שעברה בבית חולים.
בית החולים פתח נגדה תיק הוצל"פ היות ולטענתו לא פרעה את חובה אליו. מנגד, החייבת הציגה אישור מבית החולים שאין לה חוב. בנוסף, טענה שמעולם לא קיבלה מסמכים כלשהם של ההוצל"פ והדבר נודע לה רק בגין עיקול אשר הוטל לאחרונה על חשבונה בבנק ועל רכב בנה הרשום על שמה. כתובת החייבת עודכנה במשרד הפנים, וניתן היה לאתרה בקלות.
בנוסף טענה החייבת כי החוב טפח והגיע למימדיו בגין רשלנות הזוכה אשר לא וידא המצאת הודעה אליה באופן שהיה מאפשר לה לפרוע מיידית את החוב. לפיכך אין זה ראוי לחייבה לשלם את מלא החוב בתיק, הגם שחוב זה סולק על-פי האישור מבית החולים שהיה בידה.
לפיכך, טענה החייבת שהחוב סולק ו/או נמחל על ידי בית החולים ויש לסגור את תיק ההוצל"פ.
מצאתי לנכון להביא ציטוט מתוך החלטת רשם ההוצל"פ שכתב כדלקמן:
"הלכה היא כי עקרון תום הלב חולש על כל הליכי ההוצאה לפועל. וכך נקבע ע"י כב' השופטת שטופמן:
"פתיחתו של תיק הוצאה לפועל, למימושו של פסק דין, או לחילופין, של שטר, המוגש לביצוע כדרך שמבצעים בה פסק דין, וניהול ההליכים בו, כפופים אף הם לתחולתו של עקרון תום הלב, ועל ראש ההוצל"פ מוטלת החובה, כמו גם הסמכות, לדון ולהכריע בטענות מעין אלו.
הזדמן לי לומר בענין זה, בע"א (ת"א) 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ (ל"פ, ניתן ביום 10.1.2006):
"…ישנם מקרים, בהם טוען החייב לפרעון חובו, טרם פתיחת הליכי ההוצאה לפועל, או טענות אחרות הנוגעות לשאלת פרעונו או אי פרעונו של החוב הפסוק. במקרים מעין אלו, בהם טוען החייב כי הזוכה עשה שימוש שלא בתום לב בפסק הדין, בהגשתו לביצוע, נראה כי סמכותו של ראש ההוצל"פ חולשת גם על טענה כגון זו, במסגרת הדיון בבקשה בטענת "פרעתי" ".
היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.
תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.
ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.
אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.
וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל."
ראה: ע"א (ת"א) 2836/03, עיריית תל אביב נ' מור תמר. וכן ראה גם ע"א (ת"א) 1191/05, אגוזי נועם נ' בנק דיסקונט סניף ראשי ת"א.
לסקירה מקיפה של תחולת עקרון תום הלב על סדרי דין באופן כללי (לרבות איזונים, פירוט מקרים אופייניים וסנקציות מידתיות) ראה דברי הנשיאה בייניש מיום 15.1.2007 בבש"א 6479/06, בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' משה שנפ.
לא בכדי הארכתי בציטוט דבריה של השופטת שטופמן הנכבדה בעניין תום הלב וחובת הזוכה לנקוט בהליכי גביה, שכן מעיון בתיק מתברר – והדבר עולה בקנה אחד עם טענות כל הצדדים – כי מאז תחילת שנת 1996 לא ננקטו כל הליכים משמעותיים בתיק (בוצעו רק מספר זימונים לחקירת יכולת אשר חזרו מהטעם של מען שגוי או העתיק כתובת), ומאז שלהי שנת 1997 ועד לאמצע שנת 2009 לא ננקטו בתיק הליכים כלל.
כמו כן, ומאז נפתח התיק לא בוצעו כל הקטנות קרן.
אין מחלוקת כי החייבת שילמה קרן חובה לביה"ח, והדבר מובהר במכתב ביה"ח. ואולם, לא ברור מתי שולם החוב וכמה. לפיכך, הואיל וחלפו למעלה מ – 15 שנים מעת נפתח התיק והואיל ובמשך כמעט 12 שנים לא ננקטו כל הליכי גביה בתיק, והואיל והנהלת החשבונות כולה נמצאת בשליטה מוחלטת של הזוכה והואיל ואין לצפות מבעל דין לשמור קבלות/אסמכתאות לתשלום במשך שנים כה רבות (ובמיוחד עת מדובר בתשלום פעוט יחסית) הרי נטל הראיה בעניין זה מועבר מכתפי החייבת לכתפי הזוכה. שתיקת הזוכה והיעדר המצאת כל מידע או ראיה מטעמה בעניין ישמש כנגדה.
וכדברי המלומד יעקב קדמי בספרו "על הראיות" (מהדורת תשס"ד – 2003, עמ' 1649 – 1650):
"הדרך בה מנהל בעל דין את עניינו בביהמ"ש הינה בעלת משמעות ראייתית… ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד…"
התנהגות כזו, בהיעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה או השומע העד… – היה בכך בכדי לתמוך בגרסת היריב.
הימנעות מהבאת ראיה … מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע… והלכה מושרשת היא כי הדברים מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר בהימנעות בעל דין. במצב דברים זה רשאי היה בית המשפט מאז ומתמיד להעניק לשתיקתו של בעל הדין משקל ראייתי לחובתו… והלכה למעשה רואים אותה … כ"מחזקת" את הראיות העומדות לחובת הנמנע…".
לאור האמור, אינני מקבל את טענת ב"כ הזוכה בדבר "החלטה שנתקבלה לאחרונה אצל הזוכה ליתן הנחה בתיקי הוצל"פ בגובה קרן החוב והפרשי הצמדה וריבית", שכן טענה זו הינה טענה בעלמא, הגם שלא נתמכה בכל אסמכתא. במקרה דנן, היה על הזוכה להתכבד ולהבהיר כדבעי מתי בוצע התשלום ע"י החייבת, באיזה אופן וכמה.
למרות שברגיל נטל השכנוע בטענת פרעתי מוטל תמיד על החייב ואינו עובר אל הזוכה (ראה דברי כב' השופט ד. בר אופיר בספרו "הוצאה לפועל הליכים והלכות" מהדורה שישית בעמ' 189, וכן ראה ע"א 357/72 עזיז שנסי נ' בצלציוני, פ"ד כ"ז (1) 741,744) הרי בנסיבות המקרה דנן בו "ישן הזוכה על זכותו" שנים כה רבות וכן נמנע מלהבהיר עניינים מהותיים הקשורים בתשלום שבוצע הרי יש מקום לחרוג מהכלל האמור וככל שהוצגו ע"י החייבת מסמכים אשר תומכים לכאורה בטענותיה בדבר ביצוע התשלום, הרי הנטל בהפרכת עניין זה עובר לזוכה.
וראה דברי המלומד בר אופיר בספרו (שם):
"הנטל עובר אל הזוכה גם כאשר עובדה מהותית כלשהי, שהחייב נדרש להוכיח את קיומה, נמצאת דווקא בידיעתו המיוחדת של הזוכה, והסבת הנטל מתרחשת לאחר שהחייב הביא ראיה לכאורה לתמיכת גרסתו… וכיוצא בזה: השהיית הליכי ההוצאה לפועל מצד הזוכה לזמן ארוך ובלא שיינתן הסבר להשהייה זו, עשויה להעביר על שכמו של הזוכה את הנטל להראות שהחוב לא סולק".
לאור כל האמור ברורה בעיני המסקנה כי סכום החיוב הנמוך בתיק, יחד עם מכתב ביה"ח בדבר ביצוע התשלום, בצירוף עובדת היעדר כל פעילות גביה בתיק במשך כתריסר שנים ולרבות אי הקטנת הקרן בגין תשלום שבוצע, משקפים ויתור של הזוכה על חוב החייבת".
רשם ההוצל"פ הורה על סגירת תיק ההוצל"פ ואף חייב את בית החולים לשלם לחייבת הוצאות בסך של 300 ₪.
לסיכום – מהחלטת הרשם ומהפסיקה המצוטטת בהחלטה, עולה בבירור שרשם ההוצאה לפועל יבחן באופן ענייני טענה למחילה על חוב או טענה לסילוק חוב בנסיבות בהן זוכה איננו פועל זמן רב לגביית חובו. ההתנהלות הסבירה המצופה מזוכה היא שיתמיד ויפעל לגביית החוב באופן רציף ועקבי. השהיית פעולות לזמן ארוך ואי נקיטת כל הליכים בתיק עלולים להתפרש כאילו ויתר הזוכה על החוב בנסיבות מסוימות.
אין ספק שחייב אשר מנהלים נגדו הליכי גבייה בהוצאה לפועל חשוב שיתייעץ עם עורך דין הבקי בתחום ההוצל"פ אשר מכיר את החוקים והתקנות הרלוונטיים היטב ובקי גם בפסיקה. לא פעם באופן זה חוסך החייב ממון רב ואף הליכים מיותרים ומסורבלים. מנגד, זוכה אשר מנהל תיק הוצל"פ לגביית חוב, אומר כי חשוב כי ינהל את תיק הגבייה באופן מקצועי וינצל, עד תום, את מגוון ההליכים והאפשרויות החוקיות לקידום הגבייה. את זאת ניתן ליישם, בדרך כלל, רק באמצעות עורך דין הבקי בהוצאה לפועל. בין היתר, בשל העובדה שניהול תיק באופן מקצועי דורש מעקב וניהול יומיומי ומתמשך.